לקחים מהמרפאה | פרק 2

בתוך המוח של ראומטולוגית, לא כל כאב מפרקים הוא דלקת

היא הגיעה אליי בגלל כאבי מפרקים. אשה באמצע שנות ה־40, עובדת, פעילה. הכאבים כבר כמה חודשים, התחילו לאחר שהתחילה לעשות ספורט. הכאבים היו בעיקר בברכיים ובמרפק ימין, לפעמים גם בכפות הרגליים. לא כל יום. לא כל הזמן.

ברקע יש לה פסוריאזיס קל כבר שנים.

פסוריאזיס תמיד מדליק לראומטולוג נורה אדומה מכיוון שבערך 30% מהאנשים עם פסוריאזיס מפתחים גם דלקת מפרקים. דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה להראות דומה לכאב מכני רגיל, לדלקת בגידים או לפיברומיאלגיה.

ניסיתי לענות לעצמי על השאלה האם מדובר בכאב מכני בגלל עומס, דלקת פשוטה בגידים או התחלה של דלקת מפרקים? שאלתי אותה את השאלות שיעזרו לי להחליט: מתי כואב? בבוקר או בערב? במנוחה או אחרי פעילות? בבוקר יש נוקשות ממושכת במפרקים? התשובות לא התאימו באופן ברור לאף כיוון.

בבדיקה הגופנית המלאה היתה קצת רגישות בחלק העליון של הפיקה בברך ובגידים הנאחזים אל המרפק. לא סימן מובהק של דלקת מפרקים.

חיפשתי עוד רמזים. עברתי על הבדיקות- הכל תקין. בניגוד למה שאפשר לחשוב רק אצל חלק מהמטופלים עם דלקת מפרקים פסוריאטית יש מדדי דלקת (כמו שקיעת דם או CRP) מוגברים, והנוגדנים כמו RF בדרך כלל שליליים. זה לא ממש קידם אותי.

צילומי הרנטגן היו תקינים- אבל זה לא היה מפתיע. שינויים מופיעים לרוב רק אחרי תקופה ממושכת של מחלה. וגם כאב מכני או דלקת בגידים לא תמיד נראים בצילום. 

בשלב הזה, גם אני וגם היא רצינו תשובה. בני אדם, כולנו, מתקשים מאוד עם חוסר ודאות. הרבה יותר נוח כשיש אבחנה ברורה, שם למחלה, תוכנית מסודרת. משהו שאפשר להיאחז בו.

אבל לא תמיד אפשר לתת.

יכולתי באותו רגע לבחור אבחנה. להגיד: “זה כנראה מכני, אין דלקת.”או להפך: “עם פסוריאזיס, זו כנראה דלקת מפרקים בואי נתחיל טיפול.”

זה מוחלט. זה מרגיע. שתי האפשרויות היו נותנות תחושה של שליטה.

ושתיהן היו עלולות להזיק.

אבחנה מוקדמת מדי של דלקת מפרקים עלולה להוביל לטיפול שלא באמת צריך, ולפעמים גם להסיט את תשומת הלב מדברים אחרים שחשוב לעקוב אחריהם. מצד שני, קביעה שהכאב מכני בלבד הייתה עלולה לסגור אפשרות שיש כאן דלקת שמתפתחת.

אז בחרתי באפשרות השלישית, הפחות נוחה לשתינו: לא לסגור.

אמרתי לה שהתמונה כרגע לא חד־משמעית. שאני מעדיפה לעקוב. לתת לדברים להתבהר. ראיתי שזה קשה לה. וזה מובן. היא רצתה אבחנה מוחלטת ופתרון. בנתיים המלצתי על טיפול מקומי, שלחתי אותה לאולטרהסאונד ולהוריד קצת עומס בפעילות.

כשהיא חזרה לביקורת, התמונה כבר הייתה ברורה.

עם השינוי בפעילות והטיפול המקומי הכאב ירד והאולטרהסאונד היה תקין. טוב שלא התחלנו טיפול בביקור הראשון. ברפואה, לפעמים דווקא הסבלנות מגינה, מונעת טיפול מיותר ומאפשרת דיוק.

לא כל כאב מפרקים אצל אדם עם פסוריאזיס הוא דלקתי. ולא כל דלקת נראית מיד כמו בספר.

לפעמים, רפואה טובה היא לדעת להחזיק את אי־הוודאות ולא לתת לה תשובה לפני הזמן, גם כשזה מתסכל.

יש כלל עתיק ברפואה: PRIMUM NON NOCERE, כלומר: ראשית, לא להזיק.

לפעמים זה אומר פשוט לא למהר.

בסדרת הפוסטים “לקחים מהמרפאה” אני משתפת בתובנות שלמדתי בעבודתי כראומטולוגית.

אלה אינם מאמרים מדעיים או הנחיות טיפול, אלא מחשבות שנולדו מהמפגש היומיומי עם מטופלים: מהקשבה לסיפור האישי, דרך תהליך האבחנה, ועד התאמת טיפול לחיים האמיתיים עם מחלה כרונית.

הפוסטים מיועדים למטופלים ולבני משפחותיהם, ונכתבים בשפה נגישה, מתוך המרפאה ומתוך ניסיון מצטבר. המטרה היא לעזור להבין טוב יותר את הדרך הרפואית, להפחית חוסר ודאות, ולעודד שיח פתוח ומודע יותר בין מטופלים לרופאים.

הסיפורים המתוארים בפוסטים מבוססים על ניסיון קליני, אך פרטיהם שונו והוסוו לצורך שמירה מלאה על צנעת הפרט.

© כל הזכויות שמורות לד״ר אשרת טייר-שיפמן

 אין להעתיק, לשכפל או להשתמש בתוכן זה, כולו או חלקו, ללא אישור מראש